כבר מזמן עיצוב ישראלי הוא לא רק עיצוב שנעשה על ידי מעצב ישראלי, הוא לא רק עיצוב שהתרחש בארץ או שהשפה העברית שזורה בו.
התעשייה הישראלית, שאנחנו רגילים להתגאות בה בצד הביטחוני והטכנולוגי, תורמת לקיום של עיצוב מקומי, משפיעה עליו ויוצרת לו נטבח אישיותי נוסף.
בשנת 1991, כשדניאלה להבי התחילה את דרכה, היא הבינה שהספקים, היצרנים, העובדים שלה וכל אדם אשר קשר קשר למותג, לוקח חלק כזה או אחר בעיצוב המוצר, ההבנה הזאת ייצרה אצל דניאלה הערכה וקשב לכל העוסקים במלאכה.
הלקוח הישראלי מחפש מוצר לא מתחנף, מוצר עמיד ואיכותי. כיאה למדינה צעירה, כך גם האופי הצרכני שלנו מנותק מנוסטלגיה (בנתיים). כשדניאלה ישבה בשעות הלילה, מנסה לפצח את הדגם הבא, הקהל אליו ניגנה הוא הקהל הישראלי, העיצוב שלה פנה אל הצרכים שלה עצמה ואל החברות שלה. המוצרים לא נחתו בוואקום, הצורך של הקהל הישראלי שיבינו אותו, את הצרכים והאסתטיקה שלו, הביא את דניאלה לעצב את המוצרים בצורה הטובה ביותר.
לאחר שהלכה לעולמה ב2013, בנה, אורי המשיך את דרכה.
העסק התרחב בארץ והתחיל להימכר גם בשווקים בחו"ל עם דגש על הלקוחה האמריקאית.
"חדש בישראל", ביטוי שאנחנו הולכים ושומעים פחות, "היישר מאמריקה", "איכות בין-לאומית", הביטויים האלה הם נחלת העבר, הקערה התהפכה, מתוך מקום של ציפייה למוצר הבא שינחת בישראל, לחנות הבאה שתפתח, או לסניף מקדולנד'ס ראשון, היום, החברה הישראלית הפכה את המוצר הישראלי,המותג הישראלי, או המעצב הישראלי-מקומי, להיות בראש הטבלה.
בארה"ב היום יש לדניאלה להבי כבר מעל 100 נקודות מכירה, חנות אינטרנט וההמשך יבוא.. התיק שכבש את אמריקה הוא ללא הבוני קרוסבודי. התיק פרץ את השוק והוא לגמרי הפייבוריט של האמריקאיות.
ההצלחה של המותג דניאלה להבי בארה"ב היא הוכחה ניצחת לקיום ולאופי של העיצוב הישראלי
