פריז שלי מתחילה תמיד בבוקר רגוע ב־Le Marché des Enfants Rouges. השוק המקורה העתיק בעיר, שניצל פעם מהריסה בזכות תושבים שהתעקשו לשמור אותו חי, מתעורר לאט. ריח הקוסקוס, הלחם החם והקולות של מוכרים מקומיים נותנים תחושה של עיר אמיתית - לא פריז של גלויות, אלא של אנשים. אני קונה משהו קטן, דווקא לא כי אני רעב, אלא כדי להיכנס לקצב הנכון של היום. 39 Rue de Bretagne, רובע 3
משם אני ממשיך אל קצה האי, ל־Square du Vert-Galant. תמיד הרגיש לי שמישהו פתח פה דלת סודית לבריחה קטנה: המים של הסן זורמים, הגשרים מתרחקים, והשקט שוטף כמו רוח. אני מתיישב על המדרגות עם באגט וגבינה, ופתאום כל מה שהעסיק אותי דקה לפני - נעלם. יש רגעים בפריז שבהם העיר פשוט נותנת לך לנשום. Pont Neuf, Île de la Cité
כשאני חוזר אל העיר, אני עובר דרך Passage des Panoramas - מעבר מקורה משנת 1799, עם רצפת עץ ישנה וגג זכוכית שמכניס אור אחר, רך יותר. כאן הזמן מאט. חנויות עתיקות, מסעדות קטנות, תחושה של פריז של פעם. אני אוהב ללכת בו כשיש גשם; זה נתיב מסתור בו הרחוב בחוץ נשמע כמו מוזיקה ברקע. 11 Boulevard Montmartre, רובע 2
אחר כך אני פונה ל־La Palette. אם יש מקום שבו פריז מתערבבת באמת - זה שם. אמנים, סטודנטים, כותבים, כולם יושבים בצפיפות על המדרכה, כאילו כל רעיון טוב מתחיל עם כוס יין. תמיד יש מישהו שמצייר, מישהו שמתווכח, מישהו שמעמיס השראה לכל השבוע. המקום הזה מזכיר לי למה בחרתי ליצור בכלל. 43 Rue de Seine, סן-ז'רמן
כדי להירגע מכל הרעש היפה הזה, אני מטפס אל Musée de la Vie Romantique. בית קטן מ-1830, גינה שמרגישה כמו עולם אחר, וחדרים מלאי אווירה. כאן אני תמיד מוצא שקט של יצירה - כזה שלא צריך להגיד בו כלום. פשוט להיות. 16 Rue Chaptal, רובע 9
לפעמים, אחרי כל האינטימיות הזו, בא לי קצת קלילות. אז אני עובר ב־Rue Crémieux: רחוב קצר עם בתים בצבעי פסטל. צילום אחד שם מספיק כדי להזכיר שפריז יודעת גם לחייך, לא רק לשמור על פאסון. רובע 12.
ואז, כמעט תמיד, אני מסיים ב־Jardin du Palais Royal. אני מתיישב ליד המזרקה, צופה בילדים רצים בין העצים הגזורים ובמבוגרים שמנסים להתעלם מהיופי המושלם של המקום. העמודים המפורסמים של בורן עומדים בצד כמו פתיח לתמונה שלא מפסיקה להשתנות. זה המקום שבו אני עוצר באמת - כדי לאסוף את כל מה שראיתי, הרגשתי וחשבתי באותו יום. רובע 1.
ככה נראית פריז שלי: חוטים קטנים של רגעים, מקומות שמספרים סיפור, ואוויר שממלא את הראש ברעיונות חדשים. כל אחד מהאתרים האלו הוא לא “עוד נקודה במפה”, אלא התחלה של השראה חדשה.
